סיכום חודש פברואר בכלכלה ובשווקים
ארה"ב: "נחיתה רכה", "נחיתה קשה" או "אין-נחיתה"? אחרי תחילת שנה "ירוקה" ואופטימית, חודש פברואר הביא עמו מפחי נפש רבים וזינוק במפלס אי-הוודאות הכלכלית. באופן אירוני, מגמת העליות נבלמה דווקא על רקע נתוני מאקרו חזקים. בעולם בו קובעי המדיניות נלחמים באינפלציה, חדשות טובות הן חדשות רעות, שכן כלכלה חזקה משמע צורך בהעלאת ריבית אגרסיבית יותר, למשך זמן ארוך יותר. שוק האג"ח בארה"ב היה הראשון להכיר בכך שחגיגות הניצחון על אינפלציה היו מוקדמות מידי (וכתמונת ראי כך גם החששות מגלישה למיתון) – בשווקים הבינו כי לא זו בלבד שריבית הפד לא צפויה לרדת ב-2023, היא כנראה תגיע לרמות גבוהות יותר. כמה גבוהות? בסוף החודש המשקיעים כבר סברו ש5.25%-5.5% זו רמת ריבית סבירה (חצי אחוז מעל התחזיות בתחילת פברואר).
לא נכנעת לריביות. נקודות המפנה בהתנהגות השווקים הגיעה אחרי דוח התעסוקה לחודש ינואר שהראה כי כלכלת ארה"ב קלטה יותר מחצי מיליון עובדים חדשים ושיעור האבטלה צנח לשפל היסטורי. לנתון הזה התווספו שלל של נתונים נוספים שהעידו שהכלכלה האמריקאית מספקת קרקע פורייה ל"דביקות" המחירים: מדדי מחירים שונים בגזרת האינפלציה, קצב הצמיחה, רכישות הצרכנים, פעילות ענפי השירותים ואפילו ענפי תעשייה מסוימים שאמורים להיות רגישים יותר להידוק המוניטארי, כולם אותתו כי התכנסות המחירים ליעד האינפלציה תהיה כנראה איטית מהרצוי. אם כן, הפד ילחץ על "בלם הריבית" חזק יותר וזה מעלה את הסיכוי שהכלכלה "תישבר". נכסי סיכון, על פי רוב, לא מגיבים טוב לבלמים מהסוג הזה ואחרי התמהמהות של כמה שבועות, שוק המניות מחק חלק מהעליות של חודש ינואר.
אירופה: גם "ביבשת הישנה" מצב הרוח "נצי". לא רק ארה"ב הפגינה חוסן כלכלי מפתיע, גם בצד השני של האוקיאנוס האטלנטי לא נראו סימני האטה מיוחלים. לטוב ולרע, כלכלות אירופה הצליחו לעבור את 2022, רוויית המשברים, במצב חזק מהצפוי, בעיקר בזכות מדיניות הממשלות ש"ריככו" את השפעת הזעזועים, אך גם עם קצת מזל מ"מר מזג האוויר" (חורף חם יחסית סייע בהתמודדות עם משבר האנרגיה). בדומה לארה"ב, גם באירופה שוק העבודה ההדוק "תדלק" את סביבת האינפלציה דרך עדכוני השכר בתגובה לזינוק ביוקר המחיה. קובעי המדיניות והמשקיעים הבינו כי מה שהתחיל מקורונה ומשבר האנרגיה, התפתח לבעיה אינפלציונית רוחבית וזו דורשת טיפול תואם בדמות העלאות ריבית אגרסיביות. בוועידת המנהיגים של 20-G הבהירו נציגי האיחוד האירופי כי בכוונתם להתעקש על חזרת המחירים ליעד של 2%. בשווקים העלו את ריבית היעד של הבנק המרכזי מ-3%-3.25% ל-3.5% ואולי אף גבוה יותר.
ישראל: פברואר של טלטלות. שוקי ההון המקומיים נקלעו לסערה פיננסית "מרובת משתתפים" – רוח נגדית מסביבת האינפלציה העולמית, "דביקות" המחירים בארץ, הריביות בארץ ובחו"ל, תלאות השקל מול הדולר וכמובן "הפיל שבחדר" – אי-הוודאות סביב הרפורמה המשפטית. השילוב בינהם הוביל את הבורסה באחד העם לביצועי חסר ביחס למקבילות שלה בחו"ל, ציפיות האינפלציה והריביות עלו ומפלס חרדת המשקיעים, המקומיים והזרים, נסק.
כאן המקום ללמוד מניסיון העבר. כמו תמיד בכלכלה, זעזועים כלכליים לא מתחוללים בחלל ריק, הם קשורים ואף מזינים אחד את השני, כך שלעיתים קרובות קורה שאירוע בודד כלשהו מייצר סיחרור ותנועות שרשרת, עם נטית השוק לתגובת יתר. במצבים כאילי כדאי לזכור כי דינמיקה דומה יכולה להווצר גם בכיוון הנגדי: "צפירת הרגעה" באחת הזירות (למשל התפתחות חיובית בסביבת האינפלציה או פשרה פוליטית) עשויות להשפיע על כלל תפיסת הסיכון של הנכסים הישראלים וכשזה יקרה, "הקיפול" או במילים אחרות
התיקון כלפי מעלה של השווקים צפוי אף הוא להיות חד, רוחבי ובעיקר מהיר לא פחות. לא ניתן לתזמן את השווקים, אך לא בכדי שכלל האצבע במצבי אי-וודאות פיננסיים הוא לא לבצע החלטות נחפזות ולא לזנוח את הראיה לטווח הארוך.
כלכלה ומערכת המשפט. אי-הוודאות סביב הרפורמה והשפעתה המשוערת על הכלכלה קיבלה ביטויים פיננסיים שונים: החל מתנועת כספי המשקיעים מחוץ לאפיקים המקומיים, ירדת מדדי המניות ופיחות בשער השקל מול הדולר וכלה בעליית תשואות האג"ח בשוק המקומי. נהוג לעקוב אחר הקשר בין שוקי המניות בחו"ל לשער השקל מול הדולר- בדרך כלל עלייה במדדי המניות בארה"ב מלווה בהתחזקות השקל. לאחרונה הקשר הזה השתבש: השקל נחלש גם בימי מסחר חיוביים בבורסה בוול סטריט וקיימת השערה שזהו אחד הביטויים לעליית פרימיית הסיכון המקומית.
אומנם אירועים פוליטיים קשים מאוד חיזוי, אך הוכח כי ניהול סיכוני תיק ההשקעות ופיזור בין האפיקים השונים מסייעים למזער את הפגיעה ולעיתים גם פותחים פתח להזדמנות השקעה מעניינת.
בימי מסחר סוערים המשקיעים תהו האם בנק ישראל יתערב לחיזוק השקל? על רקע ההתפתחויות האחררונות נפתחה "בורסת ההימורים" של גופים זרים שונים שהימרו על כיוון השקל, פיחות ותיסוף כאחד. בהקשר הזה חשוב להדגיש, טיפול באי-וודאות קיצונית ובחוסר היציבות של מערכות פיננסיות, עומדים בראש סדרי העדיפויות של בנקים מרכזיים ובפרט זה של בנק ישראל. למשקיעים ברור כי רזרבות מט"ח של כ-200 מיליארד דולר הנמצאים בידי הבנק יכולים לשמש "כרית בטחון" משמעותית, אם וכאשר, יחליט הנגיד להתערב. עצם הידיעה, יחד עם מדיניות מוניטארית אחראית ושקולה שניהלו הנגידים בארץ במשך העשורים, ומעל הכול עצמאות הבנק המרכזי, הם ערובה לכך שכלכלת ישראל הינה חזקה וערוכה להתמודד עם שלל של אתגרים פיננסיים ובפרט זה עם טלטלות בשוק המט"ח.
זירת המאקרו בישראל. במקביל לאירועים הפוליטיים, ישראל ממשיכה להלחם באינפלציה ובקרב הזה נראה כי המלאכה עוד מרובה, אם כי סדרה של העלאות הריבית מתחילה לתת את אותתותיה במגזרים עם רגישות גבוהה יותר לריבית. נטל ההלוואות, ובפרט זה משכנתאות, מתחיל להכביד על הצרכן הישראלי וצפוי כי השפעותו תבוא לידי ביטוי בשלל של אינדיקטורים מאקר-כלכליים, כאשר כבר עכשיו מסתמן קיפאון בענף הנדל"ן. שוק ההון, שלרוב מהווה תמונת ראי לכלכלה הריאלית, הגיב בהתאם – מניות חברות הנדל"ן הנסחרות בתל אביב רשמו מגמה שלילית בחודש פברואר.
בנק ישראל שוב העלה את שיעור הריבית כדי להיאבק באינפלציה. הנגיד אמיר ירון העלה את שיעור הריבית בחצי נקודות אחוז לרמה של 4.25%. הוועדה המונטרית ציינה מספר גורמים שהובילו להחלטה: קצב האינפלציה גבוה מהצפוי (5.4% בינואר), פעילות כלכלית חזקה (צמיחה גבוהה ברבעון האחרון של 2022, סקר מגמות חיובי, שיפור בשרשראות האספקה), שוק העבודה שממשיך להיות הדוק (שיעור אבטלה נמוך ומספר גבוה של משרות פנויות), מחירי השכירות שלא מאטים, היחלשות השקל, העלאות ריבית של בנקים מרכזיים בעולם, תחזיות הצמיחה בעולם שעודכנו כלפי מעלה. בשלב הזה ניתן לצפות לעלייה נוספת של רבע נקודות אחוז בהחלטה הבאה (3 לאפריל), אלא אם יהיה שינוי משמעותי בסביבה הכלכלית. בדומה לארה"ב ואירופה, גם בישראל המשקיעים העלו את ריבית "היעד". רמות של 5%-5.25% נחזו בסוף פברואר.
רגיעה פיסקאלית – אשור תקציב המדינה. ב-24 בפברואר הממשלה אישרה את תקציב המדינה הדו-שנתי לשנים 2023 ו-2024. התקציב תומך בהגדלת ההכנסה נטו של משקי הבית באמצעות הרחבת השירותים הממשלתיים (כגון סבסוד מעונות להורים לפעוטות בגיל שנתיים) והפחתה במיסים (כגון הרחבת נקודות זיכוי בגין ילדים), ולכן צפוי להגביר את הביקושים ודרכם להשפיע על קצב האינפלציה, אך מנגד, מקנה מימד מסוים של וודאות, כה חיוני במצב הנוכחי.